כאשר הנביא הושע מוכיח את עם ישראל, אומר להם: "שובה ישראל עד ה' אלוקיך…". ודרשו חז"ל מפסוק זה שהתביעה מעם ישראל היא להגיע למדרגה הכי גבוהה, וכמאמרם: "גדולה תשובה שמגיעה עד כסא הכבוד. שהחוזר בתשובה צריך להגיע לשיא השלימות של הנשמה, שהיא מקור מחצבה בכסא הכבוד.
ושואל רבי חיים פרינדלנדר זצ"ל: איך אפשר לבקש מאדם השקוע בחטאיו, שברגע שיחזור בתשובה, יעלה לדרגה גבוהה זו, הרי צריך לצעוד לאט לאט בדרגות הקדושה, ואיך שייך לקפוץ ישר למדרגה הגבוהה ביותר?
ותירץ על פי משלו של רבי יוז'ל מנוברדוק זצ"ל על אותו אדם שרצה לנסוע ברכבת מתל אביב לחיפה. כשהגיע לתחנת הרכבת עלה בטעות על הרכבת הנוסעת דרומה. כשעלה מבקר הכרטיסים, העמידו על טעותו, כי בטעות עלה על הרכבת לכיוון ההפוך, והוא בתגובה קם והתיישב בכסא שממולו, כאשר פניו מכוונים לכיוון מקום חפצו. ברור לכולם שאותו אדם לא יגיע כך לעולם ליעדו, כי בשביל להגיע למחוז חפצו הדבר הראשון שעליו לעשות, זה לרדת מהרכבת ולעבור לרכבת שנוסעת בכיוון ההפוך.
רבים מאתנו דומים לאותו אדם אשר גיחכנו על מעשיו לפני רגעים אחדים. נוסעים אנו ברכבת החיים ומידי פעם טועים בדרכינו, ויצר הרע מסיט אותנו מדרך הישר. וכשבאים ומעוררים אותנו לחזור בתשובה, מיד מקבלים אנו על עצמנו להתחזק באותו הדבר בו טעינו, אך איננו משנים את מהלך חיינו. אנחנו ממשיכים לחיות באותה דרך חיים בה חיינו עד עכשיו.
הנביא בא וצועק לנו: "שובה ישראל עד ה' אלוקיך" – כאשר אתה בא לשוב בתשובה לפני הקב"ה, באותו רגע אתה חייב לשאוף ולהגיע למדרגה הגבוהה ביותר, שהיא "עד ה' אלוקיך" – כסא הכבוד. ובשביל זה חייב האדם לשנות את כל ערכי חייו ולהדבק בה' יתברך, ורק אם יעשה ככה, אולי לא יגיע עד להיכן ששאף, אך בודאי שהוא ישפר את מקום עומדו ברוחניות. כי כאשר אדם שואף לקבל את מדליית הזהב באולימפיאדה, יש סיכוי שגם אם לא יקבל אותה אך לכל הפחות יקבל מדליית ארד. אך אם כל שאיפתו זה רק מדליית הארד, במקרה זה סיכוי גדול שאפילו למקום רביעי הוא לא יגיע.