השבת קוראים את שתי הפרשיות האחרונות בספר במדבר. פרשת מטות מתחילה בדיני הנדרים, ובהמשך מפורטות המלחמות שנלחמו בני-ישראל ערב כניסתם לארץ. פרשת מסעי מגוללת את נדודי בני-ישראל בארבעים שנות המדבר, ומפרטת את גבולות הארץ, ועוד מצוות הקשורות לארץ ישראל.
התורה מספרת שהקב"ה ציווה את משה: "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ"- אחרי שמשה ילחם במדינים, הוא עתיד להפטר מהעולם. מכיוון ש'תורה' היא מלשון 'הוראה'- התורה מלמדת אותנו כיצד להתנהג בחיינו, צריכים להבין את הקשר בין המלחמה הזו למשה רבנו דווקא, שלא יכול למות לפני שיבצע את המשימה.
בחסידות מספר ש'מִדְיָן' זה מלשון מדון-מריבה. המדינים מסמלים את השנאה והאיבה שיש בני אנשים. שנאת חינם בה האחד שונא את השני, לא בגלל שהזיק לו וכיוצא בזה, אלא בגלל שהישות שלו אינה סובלת את מציאותו של השני.
כדי לבטל שנאה גרועה כל כך, זקוקים למשה, שהיה סמל הביטול והענווה, והיה מסוגל לבטל את הישות והגאווה של כמו שנמשלה במדין.
אנו נמצאים בימי בין המצרים- שלושת שבועות האבל על חורבן בית המקדש וירושלים. על פי המסורת סיבת החורבן היתה שנאת חינם בין היהודים. ביטול גזירת הגלות ובניית בית המקדש השלישי, יתרחשו בזכות אהבת חינם.
את הכח למצוא את המאחד ולאהוב ללא תנאי, מקבלים היהודים בזכות ההתחברות שלהם לנקודה המשותפת של משה רבנו שיש בכל יהודי, וכן בזכות ההתחברות למשה רבנו שבכל דור.