להתפלל בבית בגלל הקורונה? לא רק בגלל החלטת הממשלה

להתפלל בבית בגלל הקורונה? לא רק בגלל החלטת הממשלה

האם נתפלל בבית ביום הכיפורים בתקופת הקורונה רק החלטת הממשלה או בגלל שזו גם דעת ההלכה במצבי חירום וסכנה? יעקב מישל בטור דעה בלתי שגרתי

בין כסה לעשור – עשרת ימי תשובה – תשפ”א , ספטמבר 2020 – יושבים ומתפללים בבית.


נחמץ ליבי לראות בהתחבטויות ובהתלבטויות ובייסורי נפש וגוף של יהודים החיים באורח חיים דתי לגבי ההכרח להתפלל בביתם הפרטי והאישי או בבתי כנסת ובמרחב הציבורי תוך הגבלות קשות ובמסגרת קפסולות, עם היוודע על הגבלות התפילה בימי הצמצום והסגר שקבעה והטילה ממשלת מדינת ישראל, כדי להוריד את תחלואת האנשים בגלל הנגיף הקורונה 2019 ובשמו מעורר החלחלה קוביד-19 .

כצבר יהודי שנולד לתוך המדינה היהודית והדמוקרטית העצמאית וכאבא לבן החי בחיי היום יום שלו כאדם יהודי דתי אני כואב את כאבם האמיתי של בני עמי האוחזים בחיים הדתיים , כאב שעוצמתו ממריאה אל על במיוחד בימים אלה של בין כסה לעשור , בין האחד לחודש השביעי לעשור לחודש, בין זכרון תרועה לשופר תרועה – הימים הנקראים גם עשרת ימי תשובה – בשנת תשפ”א , ספטמבר 2020 .

רבנים, אנשי ציבור ופוליטיקאים ועמך יצאו בקול זעקה, על כי בימים נוראים אלה ממשלת ישראל גוזרת גזירה שקהל המאמינם היהודים הדתיים לא יוכל לעמוד בה. זעקה זו יוצאת מהלב ונכנסת אל הלב והנה זעקת הרוב שנשמע.
רק בודדים אוזרים אומץ ונושאים קולם ברמה על החובה להתפלל במצב עניינים שכזה דווקא בבית, תוך הדגשה שחווית התפילה בבית הנה למהדרין ועולה בקנה אחד עם דיני ההלכה.

גם אני התחבטתי בעניין זה אך כישראלי החוגג את חגי ישראל בדרכו שלו ולא מתוך נקודת מבט של ההלכה אלא, כישראלי אוהב תנ”ך ומתוך הבנת האמונה הישראלית המקראית.

ההיגיון הבריא אומר כי החיים ובריאות האדם קודמים למנהגי תפילה, אך עם רגשות וניסיון חיים כמו גם עם הרגלים וחוויות מהחיים קשה לשכנע בשכל ישר, כשהמישור הרגשי הנו הדומיננטי.


גם במקרה זה באה לעזרתי האמונה הישראלית המקראית, שמורה לנו במקרים מיוחדים להתכנס לתוך ביתנו ומשפחתנו עד יעבור זעם:
” וְאַתֶּם, לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח-בֵּיתוֹ–עַד-בֹּקֶר. כג וְעָבַר יְהוָה, לִנְגֹּף אֶת-מִצְרַיִם, וְרָאָה אֶת-הַדָּם עַל-הַמַּשְׁקוֹף, וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת; וּפָסַח יְהוָה, עַל-הַפֶּתַח, וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית, לָבֹא אֶל-בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף. כד וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, לְחָק-לְךָ וּלְבָנֶיךָ, עַד-עוֹלָם.”(שמות יב 24-22).
בקריאה חוזרת ונשנית בתנ”ך את ספור הכנת עם בני ישראל לקראת צאתו מעבדות לחירות, מקמילה לפריחה, מנגף לבריאות – אפשר להבין וללמוד כי ההמתנה ליציאה מהנגף לבריאות הנה :
” לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח-בֵּיתוֹ—עַד…וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית, לָבֹא אֶל-בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף”.

ישנם מצבים שהיציאה מהבית שלנו אסורה “עַד-בֹּקֶר”, כמו זו שהתרחשה במצרים בעת מכת בכורות לקראת יציאתו של עם בני ישראל ממצרים, כי עד הבקר “לֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית, לָבֹא אֶל-בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף”. אך יהיו מצבים בקרב עם ישראל בהווה של אז ובעתיד, שהנגף ישרור ועלול לנגוף בבני אדם זמן רב יותר, והזמן שנצטרך להיות בביתנו כדי ש”ולֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית, לָבֹא אֶל-בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף” יהיה ארוך יותר, כמו ההתרחשות אותה אנו חווים בין כסה לעשור , בין האחד לחודש השביעי לעשור לחודש, בין זכרון תרועה לשופר תרועה – הימים הנקראים גם עשרת ימי תשובה – בשנת תשפ”א , ספטמבר 2020 .

על שמירת כלל זה, על אופן התמודדות עם מגפות ומשחיתים, מורה התנ”ך לעם ישראל לדורותיו ולעתיד לבוא בעתות נגף ומגפות:

“וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, לְחָק-לְךָ וּלְבָנֶיךָ, עַד-עוֹלָם.”(שמות יב 24-22).

לאור המסר הבוהק בעוצמתו של התנ”ך ברצוני לחזק את ידיהם של אוזרי הרוח, הקוראים לקהל המתפללים לעשות זאת בביתם ובקרב יקיריהם, ולומר להם כי לא רק ההלכה תומכת בדעתם אלא קודם לכל עושה זאת בריש גלי ספר הספרים.

גמר חתימה טובה ושנה ברוכה!!!


כתבות שתשמחו לקרוא

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *