הסודות של שמע ישראל

הסודות של שמע ישראל
מע ישראל
צילום אתר 123 אר.אפ

פרשה עם שליחות / ואתחנן / משה שרון

משום מה, כשאנשים אומרים “שמע ישראל” הם מפנים תודעתם, לפעמים גם את עיניהם נעצמות ומופנות השמימה. למי הם פונים כשהם אומרים “שמע ישראל”?

את המשפט הזה “שמע ישראל, ה’ אלוקינו ה’ אחד” שמופיע בפרשת “ואתחנן” מכיר כל יהודי, הבנות שלי יודעות כבר מהגן לשים את היד על העיניים ולמלמל בסוף “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד”. מה יש במילים הללו שנצרבו בתרבות היהודית, בגנום היהודי, לאורך אלפי שנים? אפילו את עשרת הדיברות לא אומרים פעמיים ביום, בוקר וערב. יש כמובן עשרות ניואנסים וסודות שמסתתרים במשפט הזה אבל במאמר זה ארצה להתייחס ברשותכם לשני עניינים משמעותיים:

מע ישראל | צילום אתר 123 אר.אפ
שמע ישראל | צילום אתר 123 אר.אפ

א. מי זה שצריך לשמוע?
משום מה, כשאנשים אומרים “שמע ישראל” הם מפנים תודעתם, לפעמים גם את עיניהם העצומות – השמימה. למי הם פונים? למי אתה פונה כשאתה אומר “שמע ישראל”? ובכן – זה לא הקב”ה שצריך לשמוע אלא “ישראל”. ומי זה ישראל? אנחנו. אני, אתה ואת צריכים לשמוע. שהרי אם הוא זה שהיה צריך לשמוע, הרי לא היה צורך לומר זאת בקול רם. בתפילת שמונה עשרה אנחנו מדברים איתו ולא מוציאים קול. אבל כשאנחנו אלה שצריכים לשמוע אז צריך קול רם.
אוקיי, ומה אנחנו צריכים לשמוע? שה’ אלוקינו ה’ אחד? למה כ”כ הרבה פעמים ביום? בשנה? בחיים שלמים? שמעתי כבר, הבנתי, למה אני צריך לשמוע שוב ושוב?

ב. מה צריך לשמוע?
כשלומדים פנימיות התורה מגלים שלכל שם של הקב”ה יש משמעות שונה: אדני, אלוקים, שדי וכו’, כל אחד מהם מורה על הבחנה אחרת באלוהות. אך כאן ארצה להתייחס לשני השמות שמופיעים בפסוק אותו אנחנו מנתחים: אלוקים ויקוק.

השם “אלוקים” הוא תיאור הכי “נמוך” של האלוהות מתוך כל השמות. שימו לב שהוא השם היחיד שמשתמשים בו בלשון רבים והוא גם היחיד שמשתמשים בו בהקשר של עבודה זרה “אלהים אחרים”, משתמשים באותו שם גם לאל “שלנו” וגם לעבודה זרה. מוזר, לא? התשובה היא שהשם אלוקים הוא השם שמתאר את כל הכוחות האלוקיים שקיימים בעולם הגשמי, שמתבטאים בעולם שלנו, קרי – הטבע. זו גם אותה גימטריא – 86 – המילה “אלוהים” והמילה “הטבע”.

במילים פשוטות – כל מה שאנחנו רואים סביבנו, החל מהעצים ובעלי החיים, דרך כוח המשיכה וחוק כלים שלובים – כולם ביטויים גשמיים, שניתן לחוש ולהריח, אבל הם לא מנותקים מהאלוקות, יש גם בהם אלוקות במידה זו או אחרת.

לידה למשל – האם היא מעשה / אירוע “טבעי” או “אלוקי”? אם הייתם שואלים מקובל את השאלה הזו הוא היה צוחק – אין הבדל בין טבעי לאלוקי מבחינתו. או כמו ששמעתי פעם – שההגדרה הנכונה של טבע צריכה להיות – “ניסים שהתרגלנו אליהם”.

וּרְאֵ֣ה בְעֵינֶ֑יךָ כִּי־לֹ֥א תַֽעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֥ן הַזֶּֽה:| צילום אתר 123 אר.אפ
וּרְאֵ֣ה בְעֵינֶ֑יךָ כִּי־לֹ֥א תַֽעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֥ן הַזֶּֽה:| צילום אתר 123 אר.אפ

יופי. והשם יקוק? מה הוא מבטא? השם הזה הוא השם הקדוש, העליון ביותר, בדיוק בצד השני של “אלוקים” והוא מבטא את הרוחניות הכי גבוהה, הכי נבדלת, הכי רחוקה, הכי נשגבה, הכי לא מחוברת לעולם שלנו. רק לכהן גדול ביום הכיפורים בבית המקדש בתוך קודש הקודשים מותר היה להגיד את השם הזה.

יופי, אם הבנו, הנה נפתח לנו פתח להבין את “שמע ישראל” – מה אנחנו צריכים לשמוע? שהאלוקות הכי נמוכה, הכי טבעית, והמדרגה הכי גבוהה שנקראת יקוק – הם בעצם – “אחד”.

אחד? איך הם יכולים להיות אחד? הראשון הרי פיזי והשני מטאפיזי. את זה בדיוק אנחנו “צועקים” אחד לשני כמה פעמים ביום: תשמע מוטי, תשמעי זהבה – כל מה שקורה כאן, בעולמות התחתונים, איננו מנותק. הצרות שיש לך הם לא בגלל ביטוח לאומי, אלא הכל קשור לאלוקות הכי גבוהה, אין באמת פירוד בין העולם הפיזי לעולם המטאפיזי. זה לא שאנחנו מתנהלים כאן בעולם החומר, והקדוש ברוך הוא מתנהל שם, ואנחנו לא מעניינים אותו. ההיפך הוא הנכון – הרוחניות לא נמצאת שם – היא כאן, בכל גרגר אדמה וקורט פטרוזיליה, ביחס שלי לחבר שלי. והמעשים שלי לא נגמרים רק כאן – הם מגיעים גבוה למעלה, עד אינסוף.

או במילים אחרות, אנחנו צועקים אחד על השני – אל תאמין! אל תאמין למה שרואות עיניך! שיש כאן רק חומר, רק גוף. אל תאמין שאנחנו מנותקים!
זו גם המשמעות של השם “הקדוש ברוך הוא”: קדוש פירושו נבדל ומיוחד, רחוק מאתנו, ואילו “ברוך” פירושו – מחובר, קרוב, כמו שהברך מחברת בין שני חלקי הרגל. אז האמירה היא כזו – הקדוש, (הרחוק, הנבדל) – ברוך הוא, דהיינו קרוב, מחובר אליך. יותר ממה שאתה יכול לדמיין.

לעצום עיניים ולהתחבר | צילום אתר 123אראפ
לעצום עיניים ולהתחבר | צילום אתר 123אראפ

עכשיו אתם מבינים למה עוצמים עיניים?
כי נורא קשה לתפוס את הרעיון הזה כשכל החושים שלך מראים לך אחרת.
קודם היה פה בן אדם, עכשיו הוא מת והוא קבור באדמה. המבט הגשמי משכנע אותנו שהחיים נגמרו, שיש פה מוות. לכן צריך לעצום עיניים, לא להשתכנע. להזכיר אחד לשני – אתה ואני וכל היצורים כאן – החוויה החושית, הגשמית, היא שאני ואתה נפרדים, אבל האמת היא שאנחנו מחוברים כאחד.
שמעו ישראל – טו’ באב שמח ושבת שלום…

להאזין לשיעור על הפרשה:לחצו כאן
אודות משה שרון: לחצו כאן


כתבות שתשמחו לקרוא

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *