לתת גם ללא פרסום

לתת גם ללא פרסום
היכולת להתאחד. כסף
צילום: pixabay.com

פרשת השבוע, פקודי, החותמת את ספר שמות, מלמדת אותנו פרק בנתינה והקרבה

השבת נקרא את פרשת ‘פקודי’ שמסיימת את חומש שמות ואת תיאור בניית המשכן. בפרשה נקרא את סיכום התרומות שהתקבלו לטובת הקמת המשכן והשימושים שנעשו בהן. נקרא גם על הקמת המשכן עד שלבסוף הוא מקיים את ייעודו להיות מקום שבו ישכון הקב”ה.

בתחילת הפרשה מספרת התורה שקבלני הביצוע שהיו מופקדים על הקמת המשכן: בצלאל בן אורי ועוזרו אהליאב בן אחיסמך, מסרו את חלקי המשכן למשה רבינו, והוא הקים את המשכן. גם בהבאת התרומות, נדרשו בני ישראל להביא אל משה את חומרי הגלם והוא זה שהעביר אותן לקבלנים.

הסיבה לכך קשורה לתכליתו של המשכן- הקב”ה משרה את שכינתו ובכך מעיד שסלח לכל בני ישראל על חטא עגל הזהב. לכן הנתינה היתה צריכה להיעשות באופן מאוחד ומרוכז, ולא נתינה של יחידים- כדי לבטא את העובדה שהחטא הכללי נשכח. במשכן לא היה לוח הקדשות “פלוני תרם את הנברשת, ואלמוני תרם את הספסל”, בכל חלק של המשכן באה לידי ביטוי האחדות של כל בני ישראל שהיו שותפים בהקמתו.

היכולת להתאחד. כסף|צילום: pixabay.com
היכולת להתאחד. כסף|צילום: pixabay.com

לכן גם כעת כשהוקם המשכן, מזכירה התורה שאחרי שבצלאל ואהליאב סיימו לבצע את המלאכה, ההקמה בפועל היתה על ידי משה- שהוא כנשיא הדור מאחד את כל בני ישראל.

בעידן שבו “לא פרסמת- לא עשית” וכשיש תחרות מי מפרסם את התרומה שלו באופן בולט יותר, הפרשה מזכירה לנו גם את החשיבות בנתינה שאינה למטרת פרסום, והיכולת להתאחד לטובת הקמת משכן לבורא בתוכנו.


כתבות שתשמחו לקרוא

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *