לעקוד את יצחק כל בוקר: סודות העקידה

לעקוד את יצחק כל בוקר: סודות העקידה

פרשה עם שליחות / וירא / משה שרון

(השבוע המאמר קצת ארוך)
אין הרבה סיפורים שהשפיעו על האנושות, על המוסר בכלל, על הפילוסופיה, על האמנות והתרבות כמו סיפור עקידת יצחק. לא מזמן קראתי סיפור על ילד שניגש לאמו לספר לה שהוא למד על עקידת יצחק ואז שאל אותה “אמא את היית עושה לי דבר כזה?” היא ענתה לו מיד ב”לא” מוחלט, כמובן שלא. אחרי שהוא הלך היא סיפרה שהבינה שהיא עוקדת אותו כל יום, כל יום היא עושה לו את זה, כל פעם על מזבח אחר.

המושג “עקידת יצחק” הוא כל כך לא רק היסטורי, כל כך לא רק סיפור ש”פעם קרה”. כל אדם דתי לאחר שמניח תפילין בבוקר ומתחיל את תפילת שחרית אומר את סיפור עקידת יצחק. כל בוקר. למה? אפילו את עשרת הדברות לא אומרים בכל יום…
מאמר זה ינסה לבאר את פנימיות העקידה על דרך הסוד.
מדהים לראות שישנם קטעים מסוימים שבהם התורה “רצה” על פני 400 שנה בארבע שורות ופתאום במשך פרק אחד היא פורשת אירוע שלא נמשך זמן רב ומספרת עליו בפרטי פרטים.

עקדת יצחק | תצלום בנימין רייך
עקדת יצחק | תצלום בנימין רייך

וזה מקשה עלינו מאוד, למה? כי אומרים חז”ל שאין שום מילה מיותרת בתורה, הכל נאמר במדויק. ולכן נעבור על הטקסט ונשאל כמה שאלות שיעזרו לנו להכנס לעומק:
“ויהי אחר הדברים האלה והאלוקים ניסה את אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך וישכם אברהם בבוקר (למה זה חשוב מתי?) ויחבוש את חמורו (למה זה רלוונטי?) וייקח את שני נעריו איתו (האם הנערים קשורים בכלל לסיפור? הם מוסיפים משהו? למה צריך להזכיר אותם?) ואת יצחק בנו ויבקע עצי עולה ויקום וילך אל המקום אשר אמר לו האלוקים. ביום השלישי (למה דווקא ביום השלישי?) וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק (לא מספיק היה לומר שהוא הגיע? למה צריך את כל התיאור הזה?) ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור (למה זה חשוב לו להגיד את זה?) ואני והנער נלכה עד כה ונשתחווה ונשובה אליכם (כאילו הוא צריך לדווח להם מה הוא הולך לעשות…) וייקח אברהם את עצי העולה וישם על יצחק בנו וייקח בידו את האש ואת המאכלת וילכו שניהם יחדיו (מה זה משנה לנו מי החזיק מה?) ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה? (כאילו שאלה תמימה) ויאמר אברהם אלוקים יראה לו השה לעולה בני (לפי ההגיון היה אמור להיות אלוקים יראה לנו, למי זה לו? לאלוקים? לעצמו?) וילכו שניהם יחדיו. ויבואו אל המקום אשר אמר לו האלוקים ויבן שם אברהם את המזבח ויערוך את העצים ויעקוד את יצחק בנו וישם אותו על המזבח ממעל העצים וישלח אברהם את ידו וייקח את המאכלת לשחוט את בנו ויקרא אליו מלאך ה’ מן השמים ויאמר אברהם אברהם (מדוע פעמיים?) ויאמר הנני ויאמר אל תשלח את ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה ולא חסכת את בנך את יחידך ממני (עד עקידת יצחק ה’ לא ידע שאברהם ירא שמיים? זה שאברהם קפץ לתוך הכבשן, זו לא מספיק הוכחה שהוא ירא ה’?) וישא אברהם את עיניו וירא הנה אייל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם וייקח את האייל ויעלהו לעולה תחת בנו (למה הוא מעלה עולה? מישהו ביקש ממנו לעשות את זה?) ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה’ יראה אשר יאמר היום בהר ה’ אראה. ויקרא מלאך ה’ אל אברהם שנית מן השמים ויאמר בי נשבעתי נאום ה’ כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חסכת את בנך את יחידך כי ברך אברכך וארבה את זרעך ככוכבי השמים כחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער אויביו ויתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי וישב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו יחדיו אל באר שבע וישב אברהם בבאר שבע.”

השאלות מובנות? יופי בואו נכנס לספר הזוהר וממנו נצא להסברים ותשובות.
“כאן יש להסתכל שכתוב והאלוקים ניסה את אברהם, את יצחק היה צריך לומר הרי יצחק היה כבר בן 37 שנה ואביו כבר לא היה בן עונשין עליו (מרגע שהוא בן 13 האב לא נענש עבור החטאים של בנו) ואלמלא אמר יצחק איני רוצה לא היה אביו נענש עליו (אם יצחק לא היה מסכים מבחינה רוחנית אברהם פטור מהעקידה) ואם כן מה הטעם שכתוב והאלוקים ניסה את אברהם ולא כתוב ניסה את יצחק? אלא את אברהם ודאי ומשיב: את אברהם שהוא היה צריך להיכלל בדין כי לא היה שום דין באברהם מקודם לכן אלא כולו חסד”

ספר הזוהר שואל במקום אחר: מה זה “ויהי אחר הדברים הללו?” דברים מסמל את החלק הסופי, האחרון, שעליו עושים את התיקון. ויהי אחר הדברים האלה זה אומר מתחת למלכות- היינו בתחום הקליפות. כלומר מה שיוצר את העקידה בעצם מתחיל ממקום שנמצא לגמרי למטה ממלכות – שטן. כתוב שהשטן בא וקטרג על אברהם שאברהם לא יכול לעשות את העבודה שלו כ”אב האומה” עד שהוא לא יעקוד את בנו. בשפת הקבלה, אחרי, פירושו – במצב הבא שלו, “ויהי אחר הדברים האלה” = אחר המלכות, כלומר את כל הסיפור הזה יזם השטן.
האם השטן הוא כוח שלילי? ודאי שלא! הרי אלוקים הוא רק טוב ומיטיב.
אז למה צריך לנסות את אברהם? אברהם היה האדם הראשון שהאמין אמונה שלמה בהקב”ה. אברהם טען כלפי כל האומות שקדושת החיים היא מעל הכל (באותה תקופה היה נהוג להקריב את הילדים בכל מיני טקסים ואברהם יצא נגד זה) ופתאום בא השטן, אותו השטן שקטרג על איוב וכו’, יש לו תפקיד מאוד חשוב, הוא שליח של הקב”ה ותפקידו לומר שגם אם מישהו גדול – אפשר להגדיל אותו עוד יותר.
השטן הוא זה שהציע להקב”ה לנסות את אברהם. מה זה ניסיון? ניסיון מלשון נס, להתנוסס מעל, לעלות. אלוקים ניסה את אברהם משמעו איפשר לו, נתן לו הזדמנות להתעלות.
הקב”ה שולח לנו כל הזמן ניסיונות כי זאת הדרך היחידה שלנו לעלות. האם אנחנו נופלים לפעמים? כן! האם הוא רוצה שניפול? לא!
“לך לך” פרושו לך אל תוך עצמך ועשה את התיקון הזה של העלייה, של ההתנוססות. עד עכשיו היית מתוקן ועכשיו אתה צריך להוסיף, לשלב, לעקוד (לתפוס) את מידת הגבורה שנקראת יצחק וללכת איתה יחדיו, כיוון שאתה כוח אינסופי של נתינה – אברהם איש חסד כולו נתינה (יום אחרי שעושים לו ברית מילה הוא יושב מחוץ לאוהל ומחכה לארח, הוא כל הזמן רוצה להשפיע, האוהל שלו תמיד פתוח לכל הכיוונים, הוא כל הזמן בחסד, אמונה מוחלטת. מלאך ה’ אומר לו קפוץ לתוך הכבשן והוא קופץ).

מה חסר למישהו שיש לו אמונה מוחלטת ואמונה מוחלטת? ה’ אומר לו “אתה לא שלם עד שלא תאחד בתוכך גם את הכוח המנוגד שבנפש שלך וכתוצאה מכך גם את הכוח המנוגד שביקום”.
אדם שכל כולו נתינה וחסד וטוב ושמחה- בשביל מה הוא צריך דין , גבורה? כדי להמשיך ולהתקדם כי מבחינתו אין ספקות, אין רצונות ,אין חסרונות, הכל טוב אצלו. אומר לו ה’ אין דבר כזה הכל טוב, אם אתה חי- סימן שיש לך עוד עבודה.
אדם שבטבע שלו הכל טוב- לא מחפש להתקדם.
לעומת אברהם יש את יצחק שהוא מסמל את קו שמאל – “גבורה” (רמז לכך: יצחק אוהב את עשו. זה אמנם קו שמאל אחר אבל עדיין קו שמאל) . זה מצב שבו האדם כל הזמן בחוסר סיפוק, כל הזמן לא מרוצה.
אפשר לראות את זה הרבה פעמים אצל גבר ואשה- הגבר זורם, “על הכיפק”, והאישה מבקרת ולא מרוצה. הוא אומר לה “אם רק היית קצת יותר רכה, פחות ביקורתית” והיא אומרת לו “אם רק היית קצת פחות תמים, קצת יותר מחובר למציאות”.
מי צודק? שניהם צודקים.
העקידה באה לגלות לנו שהאדם צריך לקחת את שני החלקים האלה וליצור בהם איזון.
העבודה של אברהם היא לכלול בתוכו את השמאל, העבודה של יצחק היא לכלול בתוכו את הימין.
כל אחד מהצדדים לבד – לא טוב – צריך לקחת את כל השחור שאני רואה ולהכניס בו טיפות של לבן, דהיינו: נכון שחסר לי אך גם יש לי, וצריך לקחת את כל הלבן ולהכניס בו טיפות של שחור: לא לומר הכל טוב, כולם בסדר אלא איפה אני יכול לשפר?
עקידת יצחק מסמלת את הרגע שבו מבחינה רוחנית נוצר הנס – שני הקווים התאחדו יחד לדבר חדש. קו שלישי, קו אמצעי.
הם עשו זאת בשמחה – “וילכו שניהם יחדיו” מלשון חדווה.
“והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך” – למה דווקא על הר? בעל הסולם כותב בספר “שמעתי”: הר מלשון הרהורים, הקב”ה אומר לאברהם אתה צריך לעלות מעל ההרהורים שלך ( למה הוא אמר לי לעשות את זה? איך הוא אומר לי לרצוח את הבן שלי? לפני כמה זמן ה’ הבטיח לי שמיצחק יהיה לך זרע…) זה מבחן אמונה לאברהם – הוא צריך לוותר על הימין, על כל מה שהוא מכיר, על הדעות שלו, על כל מה שהוא מאמין ולעשות את מה שה’ אומר לו.
לעקוד את יצחק אין פירושו ח”ו להרוג אותו, אלא להוסיף לטבע שלו טבע אחר, את הטבע של יצחק שהוא טבע הפוך לזה של אברהם.
“וישכם אברהם בבוקר” – למה בבוקר? כותבים המפרשים שהוא לא ניסה למשוך זמן, אולי הקב”ה יתחרט, אלא השכים, “זריזים מקדימים למצוות”.
בבוקר, לפי המקובלים, זה זמן שבו שולטים כוחות החסד, החל מחצות הלילה עד חצות היום, כמו שאומר דוד המלך בתהלים “להגיד בבוקר חסדך”. כוחות הדין שולטים החל מחצות היום עד חצות הלילה. אברהם הוא מידת החסד ולכן משכים בבוקר כדי לחזק אצלו את מידת החסד שתעזור לו לעשות את העקידה.
“ויחבוש את חמורו” – הכוונה היא שהוא קושר את החומר שלו, היינו עושה תיקון ראשוני של הרצון לקבל של כל האנושות.
“וייקח את שני נעריו איתו ואת יצחק בנו” – נער מלשון מתנער, מי שמתנער מקדושה, מלשון קטנות, אדם שנמצא במצב שעדיין אינו יכול לעשות פעולה כנגד האגו שלו, כנגד מה שהוא מכיר, לא מסוגל להכיל ניגודים.
בעל הסולם מסביר שהאדם הוא זה שצריך להיות “רוכב על החמור”, אם אני רוכב על החמור שלי משמע שאני שולט לגמרי ברצון לקבל שלי, אני משליט עליו את את השכל הרוחני. אם אני לא שולט עליו אז או שאני והחמור באותו גובה או שהחמור רוכב עלי.
אברהם הוא לא נער, הוא מצליח להכיל ניגודים ולקבל באמונה את הפער שבין “ביצחק יקרא לך זרע” ו”קח את בנך, את יחידך…” – זה אחד הביטויים לכך שהוא ב”גדלות”.

“נעריו” – היינו החלקים שבו שמתנערים מקדושה, גם אותם צריך לקחת אך רק עד מקום מסוים. שבו הוא באמת מתעלה- שם הם נשארים. בשלב מסוים הוא רואה את המקום מרחוק ואומר לנערים תשארו פה, מפה אתם לא יכולים להמשיך.
“ויבקע עצי עולה ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלוקים” – עץ מסמל קו ימין. מקום זה רצון בתוכך שעדיין לא מתוקן (מצוות שבין אדם למקום- מצוות שאדם עושה כדי לתקן את החסרונות לו, המקומות הריקים שבו, אליהם הוא צריך להכניס אור).
למה “אלוקים” (ולא ה’) – מידת הדין, גבורה. כל הסיטואציה הזו של העקידה היא מהשטן, של מידת הדין, באה מצד שמאל.
ביום השלישי- קו אמצעי (יום ראשון- קו ימין, יום שני- קו שמאל), רק ביום השלישי האיחוד בין ימין לשמאל יכול היה להתממש. בגלל זה אנחנו אומרים על יום שלישי- פעמיים כי טוב.
(מערכת השבוע פועלת כך: ראשון- ימין, שני- שמאל, שלישי- קו אמצעי, רביעי- ימין, חמישי- שמאל, שישי- קו אמצעי, שבת- כולל הכל “ויכולו השמיים והארץ וכל צבאם”).
“וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק”, רחוק בקבלה פירושו גבוה, המדרגה הבאה הגבוהה יותר, שאין לי עדיין השתוות אליה.
“ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור”- תישארו לכם עם החומר, תישארו במדרגה הזו כי אי אפשר לעלות אתכם למעלה. זו נקודה קריטית – הרמח”ל אומר שכשאדם מזהה בתוכו משהו שלילי שלא נכון לו והוא רוצה להתקדם הלאה הוא צריך “להינצל מפח יקוש” כלומר הוא צריך לזרוק את הכל, לברוח כל עוד נפשו בו, לא משנה מה המחיר (יכול להיות הרגלים רעים, מחשבות רעות, התנהגויות רעות, חיבור עם אנשים מסוימים).

איך עושים עבודה עם ימין ושמאל בצורה נכונה? איך מגיעים לאיזון בין חסד לגבורה? בין ביקורת לאמונה? בין הרצון שלי לעזור לבין זה שאני לא יכול? בין נתינה לבין לומר “עד פה”?
אומר הרמב”ם בספרו “שמונה פרקים” : אדם שנמצא באיזו מידה מסוימת, באיזו התנהלות מסוימת בחיים ורוצה לתקן אותה- לא יכול לתקן אותה קצת, האדם צריך ללכת לקיצוניות השניה. לדוגמא: מישהו קמצן צריך לעשות לעצמו תרגיל כך שבמשך חצי שנה יהיה פזרן בצורה קיצונית, מישהו שיותר מדי טוב עם אנשים צריך לסרב בצורה קיצונית, מישהו שיותר מדי ביקורתי צריך לעשות לעצמו תרגיל לא לומר שום דבר על אף אחד, אפס ביקורת, רק טוב.
אם עשית את זה נכון, פתאום יתחיל להתברר לך קו האמצע.

אז מה הקשר לעקידת יצחק?
היה לנו את אברהם שהוא קו ימין מוחלט, היה את יצחק שהוא קו שמאל מוחלט. רק ברגע שיש את שניהם באופן מוחלט – אז יכול להוולד יעקב שהוא אמצע.
האם עקידת יצחק היתה יכולה להיות הניסיון הראשון של אברהם? לא! זה היה חייב להיות הניסיון האחרון כי רק אחרי שהוא בנה את קו ימין כמו שצריך אז אפשר באמת לחפש את האמצע ורק שיש את השמאל כמו שצריך אז אפשר לחפש את האמצע.
בעל הסולם כותב שכשאדם בא לחפש רוחניות ולתקן את הפנימיות שלו, הדבר הראשון שמתעורר זה הרצון לקבל שמתגלה לו בשיא גדלותו.
למה? זה לעומת זה ברא אלוקים – היינו ככל שהוא רוצה להתקרב יותר לימין מגדילים לו את השמאל, ככל שהוא רוצה להיות יותר כמו אברהם מעוררים לו את יצחק, ככה זה. כי רק אז אפשר באמת לעשות תיקון אמיתי, זה גדלות – לעזוב לגמרי.
צד ימין – אמונה, אהבה, שמחה, ויתור על עצמי, ביטול עצמי.
צד שמאל- ביקורת (גם עצמית), אגו, שכל, ידיעה.
לקו ימין בפני עצמו אין קיום, בעל הסולם אומר קו ימין בלי קו שמאל לא נקרא קו ימין.
מה זה קורבן?
בפשט לוקחים בהמה ומעלים אותה לקב”ה . בפנימיות קורבן – את עצמי אני צריך להקריב, זה חלקים שבי שאני צריך להקריב ולוותר עליהם וזה מה שיעזור לי להתקרב ויש חלקים בי שאני צריך להקריב ויש חלקים בי שאני לא צריך להקריב. זה מתגלה עם האור.
כשאדם מחובר לאור, לתורה, למצוות, לעשייה, לנתינה- השלילי מתגלה לבד.
אדם לא צריך לחפש את השמאל, הוא כבר מתעורר לבד. אדם צריך תמיד לחפש את הימין.
(אדם בדכאון- קו שמאל שלו השתלט, חסר לו קו ימין)
הרב”ש, בנו של בעל הסולם, אומר שאנחנו באמת לא בדרגה של אברהם שצריך לחבר לו שמאל, רוב האנשים מה שחסר להם זה צד ימין ולא שמאל. הוא אומר שכדי להשתמש נכון בימין ובשמאל בנפש צריך להיות 23 וחצי שעות ביום בימין וחצי שעה ביום להיות בשמאל.
מה זה שמאל בצורה נכונה? חצי שעה ביום (רצוי לפני אחת התפילות אבל לא בבוקר) להקדיש לאיך אני רואה את עצמי מתוקן בעתיד. להסתכל על עצמך כמושלם ולבדוק איך מישהו מושלם היה עושה דברים בסיטואציות שונות ולנהוג לפי זה. כך מצרפים לצד שמאל את צד ימין ומחברים ביניהם.
אין יאוש בעולם כלל, אין צער – מה שיש זה רק מקום שעדיין לא תיקנתי, צריך לעשות עבודה.
כל מה שאנחנו קוראים לו חלקים שלילים בנו – הכל הכרחי לתיקון (אלוקים יצר אותם בנו) יש חלקים שאנחנו יכולים לעבוד איתם ולעשות איתם תיקון ויש כאלה שאנחנו צריכים לעזוב.
הרמח”ל אומר שהאדם לא יודע להחליט מה הוא עוזב ומה הוא מצרף, הוא לא יודע להבחין בין האיל לבין יצחק אבל ברגע שהוא מוכן לעקוד את יצחק- האיל מתגלה.
האור שמשכתי מהתורה, האור המחזיר למוטב, האור המקיף יעזור לי לראות, להסתכל על החיים בצורה אחרת.
היחס הנכון (לכל דבר בחיים) לא מתברר מעצמו. אברהם, בדרגה הרוחנית הגבוהה שלו לא ידע לתקן לבד, הוא היה צריך את הניסיון הזה עם יצחק בכדי לעשות את הברור הזה לדעת מה עוקדים ומה לא.
אם אדם רוצה לברר את הטוב והרע בחיים שלו- הוא צריך למשוך אור מהתורה וחלקיה. תורה מראה לנו איך לעבוד נכון עם הימין והשמאל שלנו.
תורה= אור, מצוות = צוותא, חיבור – איך ליצור חיבור נכון עם האור, שפע, שמחה.

בואו נמשיך:
“ויקח אברהם את עצי העולה וישם על יצחק” – עץ = קו ימין, כבר החל התיקון (הוא שם את העצים שהם ימין על יצחק שהוא שמאל)
“ויקח בידו את האש והמאכלת” – אש= קו שמאל מאכלת = סכין, זה גם שמאל (אברהם שהוא ימין לוקח את האש והמאכלת שהם שמאל).
בהתחלה הוא קם עם כוח החסד, אח”כ הם יכולים להתהפך. זה תחילת השינוי.
“ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה? ויאמר אברהם אלוקים יראה לו השה לעולה בני.”
כתוב בזוהר שפה אברהם אומר פה ליצחק: אתה השה. זה עניין של ניקוד, השה לעולה – בני.
בגלל זה את העצים לקח יצחק ואת האש והמאכלת לקח אברהם- קו אמצעי נוצר בחיבור בין ימין לשמאל. בעצם הוא אומר לו “אחרי שאני אעקוד אותך יתגלה החיבור, יתברר קו האמצע”.
“וילכו שניהם יחדיו” – בשמחה. זה משמח כי גם יצחק צריך את הימין, הוא בן 37 ועדיין לא התחתן כי הוא לא מוכן, אין לו ימין. איך יודעים? מיד לאחר העקידה אברהם שולח את אליעזר למצוא ליצחק כלה. עקידת יצחק הכשירה את יצחק להוליד את יעקב.
“ויבואו אל המקום אשר אמר לו האלוקים ויבן שם אברהם את המזבח ויערוך את העצים ויעקוד את יצחק בנו וישם אותו על המזבח ממעל העצים וישלח אברהם את ידו וייקח את המאכלת לשחוט את בנו ויקרא אליו מלאך ה’ מהשמים ויאמר אברהם אברהם” – שאלנו למה פעמיים?
הזוהר כותב : אברהם לפני העקידה (ימין) ואברהם אחרי השיעור שלו, כלומר אברהם השני זה אברהם החדש, המתוקן.
“ויאמר הנני ויאמר אל תשלח את ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה ולא חסכת את בנך את יחידך ממני וישא אברהם את עיניו וירא הנה אייל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם וייקח את האייל ויעלהו לעולה תחת בנו”
ויהי אחר הדברים האלה (מלכות)- הוא מקריב את האיל תחת זה, האיל העקוד בסבך זה המקומות שמתברר לי בעזרת האור שאיתם אני כבר לא יכול לעשות תיקון, אותם אני יכול להרוג, איתם אני לא יכול לעבוד.
כתוב “אל תרצח” – היינו אל תרצח חלקים בתוכך, יש חלקים בתוכך שאתה לא צריך לרצוח אלא רק לעקוד ויש חלקים בתוכך שאתה כרגע רוצח אבל בגמר התיקון יתבררו שגם הם היו חלק.
יש חלקים בנשמה שאסור לך לוותר עליהם, צריך ללמוד איך לעבוד איתם. וזה ההבדל בין יצחק והאיל האחר. על יצחק אסור לוותר. על האיל כן.

לסיכום:
1. סיפורי התורה לא באים לספר לנו רק על ההסטוריה אלא גם על תהליכים בנפש של כולנו.
2. סיפור עקידת יצחק מלמד אותנו את השילוב הנכון, המדויק שבין ימין, שמאל ואמצע. איך הולכים בדרך המלך. איך עוקדים את השמאל כל רגע ורגע.
להאזנה לשיעור על עקדת יצחק: https://soundcloud.com/moshe-sharon/ulhvscofdmdx


כתבות שתשמחו לקרוא

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *