בא לקלל ויצא מברך | שליחות בפרשה

בא לקלל ויצא מברך | שליחות בפרשה

בפרשת השבוע (“בלק”), אנחנו פוגשים את הקוסם בלעם בן בעור, שבלק מלך מואב שכר את שירותיו בכדי שיקלל את עם ישראל. אלא שבמקום קללות הוא בירך את העם.

פרשת בלק |צילום pixabay
פרשת בלק |צילום pixabay

דמיינו לעצמכם שארגון ה-BDS, שמעודד חרם על ישראל, עושים הפגנה בבריסל והנואמים אומרים: “ישראל היא המדינה הנורמלית היחידה במזרח התיכון”, או “צה”ל הוא הצבא המוסרי בעולם”. אני מתאר לעצמי שהם היו מנסים לקבור את עצמם באותו הרגע.

אבל רגע, מה כל כך מיוחד בבלעם שדווקא אליו פונה בלק? בטח היו עוד כמה קוסמים ואולי גם מכשפים באותה תקופה. חז”ל הסבירו: “לא קם נביא עוד בישראל כמשה”, כלומר אין עוד אדם בישראל שהיה במדרגת נבואה כמו משה רבנו, אבל באומות העולם קם, ומי הוא?

בלעם.

מוזר.

האומנם לבלעם היו כוחות כל כך גדולים, עד שהשוו אותו למשה רבינו?

במסכת ברכות שבתלמוד הבבלי מסופר כי בלעם הוא היחיד שהיה יודע לחשב מתי הזמן המדויק בו הקב”ה כועס על עם ישראל, ובזמן הזה הוא תכנן לקלל.

מהיכן יודע בלעם מתי הקב”ה כועס? האם הוא היה במדרגת נבואה כל כך גבוהה?

מן הצד השני, חז”ל גם לועגים לו – איך אדם שיודע מתי הקב”ה כועס, לא מצליח להבין את האתון שלו? איזה מין נביא הוא זה?

אתונו של בלעם| צילום  Don DeBold's and Klearchos Kapoutsis's
אתונו של בלעם| צילום Don DeBold’s and Klearchos Kapoutsis’s

ההשוואה שחז”ל עושים בין משה רבינו לבלעם מקורה באמירה של שלמה המלך “זה לעומת זה עשה האלוקים” (קהלת ז’). המקובלים מסבירים – כל דבר שקיים בקדושה יופיע בצורתו המקולקלת – בטומאה.

הקב”ה, כך אומרים חז”ל, ברא מציאות של אור וחושך, טוב ורע, מר ומתוק, שמאל וימין, זכר ונקבה וכו’ , יצר את המציאות כולה בצורת ניגודים. זה לעומת זה. אם יעקב קיים, אזי חייב להתקיים גם עשיו, ואם יצחק קיים, חייב להתקיים גם ישמעאל.

נדמה שמי שביטא זאת בצורה הכי “יפה”, היה דווקא מוחמד דף.

במלחמה האחרונה, ‘צוק איתן’, הוא שחרר הודעה לתקשורת שאומרת כך: “אנחנו החמאס, לא מפחדים מהמוות, אנחנו אוהבים את המוות כמו שאתם, היהודים, אוהבים את החיים”. מזעזע אבל מדויק. הוא יודע על מה הוא מדבר. אם עם ישראל כל כך מקדש את החיים, הרי שחייב לעמוד מולנו כוח שמקדש את המוות.

אז מה באה לספר לנו הפרשה המוזרה הזו על בלעם?

אם ננסה להתמקד ברעיון אחד, הפרשה באה להרגיע אותנו ולומר כך: אתם מסתכלים סביבכם ורואים שיש עוצמה לכוחות השליליים במציאות? אתם רואים שהאמת נעדרת לפעמים ובמקומה שולט השקר? אתם רואים דעות עקומות? אתם שואלים את עצמכם למה בעצם לא חיים בהרמוניה? למה האנטישמים שונאים את היהודים? למה יש פושעים? למה יש רשעים?

התשובה של הפרשה היא: אל תתרגשו.

למה?

א. כי ככה בדיוק המציאות אמורה להיות. מלאה בניגודים.
ב. כי חיבור בין ניגודים מביא ברכה. כמו למשל במקרה של זכר ונקבה.
ג. כי הצד המקלל, העקום, יוצא בסופו של דבר מברך.
ד. כי הרע הוא לא באמת רע, רק לכאורה (כך מסביר רבי משה חיים לוצאטו).
ה. והכי חשוב: כי מצב של “זה לעומת זה” מאפשר בחירה חופשית.

בין חושך לאור |צילום pixabay
בין חושך לאור |צילום pixabay

אז לאן אתם שייכים? לצד שמקלל או מברך? האם אתם אנשים שמתעסקים בבניית העולם או בחורבנו (בניית עצמכם בלבד)? אתם שייכים לאלה שבוחרים לקדש את המציאות או לאלה שמטמאים ומחללים כל חלקה טובה של קדושה? אתם אלה שמוסיפים אהבת חינם או, חס ושלום, שנאת חינם?

השכן שלך פגע לך באוטו, בלי כוונה, אבל הוא לא מוכן לתקן או לשלם על התיקון – תקלל אותו או תברך?

הצדיקים אומרים שכשמישהו פוגע בך – תברך אותו.

לא בגלל שמגיע לו ברכה. בגלל שלך מגיע להיות בצד המברך של המציאות.

מצד אחד הקב”ה נותן לבלעם כוח, נותן לכוחות הרע כוח, ומן הצד השני אומר לנו: תבחר. תבחרי.

אז במה אתה בוחר? באיזה צד אתה?

שבת שלום ושכל הקללות יהפכו בעזרת ה’ ובעזרתנו – לברכות.

אודות משה שרון: http://www.mo6.co.il/odot_moshe_sharon


כתבות שתשמחו לקרוא

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *