להתחתן או לא להתחתן, ברבנות

להתחתן או לא להתחתן, ברבנות


לאחרונה ישנה מגמה של חתונות שאינן דרך הרבנות. החלטה שכזו מחייבת מחשבה ושיקול
דעת. יש סיבות מוצדקות לכאורה מדוע להתנגד לחתונה יהודית כהלכתה – כשזו אפשרית


קובי הולנדר

ישנם גורמים המתחזקים מגמה זו ודואגים שתהיה אטרקטיבית מסיבותיהם שיהיו. אך נדמה
שהבחירה בחתונה שאינה ברבנות – קלה מידי. נראה כאילו היא נלקחת מתוך הצגת מידע
באופן חד צדדי, מבלי לקיים דיון ראוי ואמיתי בין האפשרויות. הרי לא הגיוני שמסורת אבות
בת אלפי שנים הופכת פתאום ב-2016 ללא רלוונטית. ישנם צדדים לחתונה הלכתית (שלא
חייבת להיות דווקא על ידי רב מהרבנות) שאינם נגישים או מוכרים לציבור המתחתנים. ישנם
טיעונים אותם שמעתם ועוד תשמעו אבל ישנן כמה נקודות מהותיות שכמו נעלמו מהדיון –
שהן יסוד ובסיס לחתונה ההלכתית.

זוג יקר, מאמר זה נכתב מתוך כבוד לרצונכם ודעתכם. זכות גדולה היא למצוא בן/בת- זוג
ולהכריז על רצון להינשא לו. אם אתם מוצאים את עצמכם שוקלים חתונה שאיננה הלכתית
ומתלבטים בדבר אנא המשיכו לקרוא. יש כאן נקודות שלא תמצאו במקומות אחרים ושאולי
יאירו באור חדש את מערך השיקולים שלכם. תהא בחירתכם אשר תהא, מי יתן ותשרה
ברכה בחתונתכם, בביתכם ובחייכם המשותפים.

רבנות
נכון הדבר שמוסד הרבנות בימינו סובל מיחסי ציבור גרועים. לצורך המאמר, לא משנה אם
בצדק או לא בצדק, נכון או לא נכון. לא רק הרבנות – גם היהדות סובלת מיחסי ציבור גרועים
– ויכול להיות שאתם רחוקים משניהם גם יחד. יכול להיות שלדעתכם מוסד הרבנות בעייתי
ובנוסף, שהיהדות כלל לא מדברת אליכם. זה לגיטימי, אבל רצוי וראוי להפריד בין דימוי
ציבורי של מוסד כלשהו לבין הבחירה הזוגית הפרטית שלכם. גם אם אתם רחוקים מהיהדות
ולא מבינים למה צריך את כל שלבי התהליך: תעודת רווקות, כתובה, ברכות – עדיין זה לא
חייב להיות שיקול מכריע בבחירה הזוגית שלכם.

שעת רצון | צילום אתר poxabay
שעת רצון | צילום אתר poxabay


רצון למרוד במוסד הרבנות לא בהכרח חייב להיות מרד במסורת אבותיכם. הרי אדם שאינו
מאמין, גם אם יאמר רק “אמן” על תפילה של מישהו אחר – תפילתו מתקבלת. כעס על
הרבנות וחוסר הבנה של טקס החתונה אינם סיבה מספיק טובה לדחות באופן אוטומטי
חתונה הלכתית. זה אבסורד בדומה לכך שאדם הכועס על ההורים שלו ילך ויחליף את שם
המשפחה שלו. נדרש תיחום והפרדה בין מאבק ציבורי-פוליטי-ערכי במוסד הרבנות לבין
החיים הפרטיים שלכם. ערבוב בין התחומים מוביל לשיקול דעת לא נקי.

אמונה
יכול להיות שבכל מקרה תתחתנו חתונה יהודית אבל אתם לא מחוברים בכלל ליהדות. גם מי
שרחוק מהיהדות יכול להתחתן חתונה הלכתית. כפי שאתם מתכוונים לכבד את משפחתכם
ואת המוזמנים שלכם אתם יכולים, לכל הפחות, לכבד את המעמד. חתונה הלכתית אין
פירושה שאתם מאמינים או לא (כפי שברית מילה איננה כזו) – היא לא דורשת מכם לוותר
על עצמכם, להשתנות או להתכופף. חתונה הלכתית לא דורשת מכם להאמין. היא לכל
הפחות, במינימום של המינימום דורשת מכם לתת כבוד. והכבוד שתיתנו – הוא קודם כל
כבוד לעצמכם.

חיבור
חתונה איננה רק חיבור בין אנשים או משפחות. במהות שלה היא חיבור בין נשמות. בואו
נכנס יחד אל “מאחורי הקלעים” של טקס הנישואין, אל המהות הרוחנית שלו. בכל אחד
מאיתנו נשמה ונשמות אלו נמשכו אחת אל השניה. מרגע שנולדתם ועד לרגע בו נפגשתם
הנשמות שלכם חיפשו זו את זו. הן משלימות זו את זו. לפני שנפגשתם הן היו בחוסר וכעת
הן חוות מעין שלמות. ניתן להוכיח זאת בקלות. החלק הרוחני אמנם נסתר מן העין אך יש לו
ביטוי חיצוני מוחשי בדמות רגשות ומחשבות (לא כולם מגיעים מהנשמה אבל זה כבר נושא
אחר). זו הסיבה למה את אוהבת רק אותו ולא מסוגלת לחשוב על אפשרות להיות בקשר עם
מישהו אחר. זו הסיבה שאתה רואה רק בה את זוגתך לעתיד, למרות שיש עוד מליארדי
נשים בעולם היא היחידה שמתאימה לך. המשיכה הרגשית כל כך חזקה, כמו מגנט, כיוון
שהחלק החסר שבכם נמשך לזה שמשלים אותו. זה גם ההסבר לאהבה ממבט ראשון וכן
לתופעה שבה במבט ראשון יודעים שזה החתן/הכלה לעתיד.

מקודשת לי | צילום אתר poxabay

נמשיך בסיור. איחוד רוחני אמיתי מתרחש רק בחתונה הלכתית. איחוד זה הוא מעין התכה
של הנשמות זו לזו – חיבור עמוק ויחודי של שני חלקים שהופכים להיות שלם. זה לא אומר
ביטול הייחודיות אלא תוספת שלמות. רק חתונה יהודית מאפשרת ביחד שהוא אמיתי לא רק
על הנייר בהסכמים כאלה ואחרים. חתונה הלכתית הופכת אתכם למשהו שלם קודם כל
במהות שלכם ורק אחר כך בתעודת הזהות וחשבונות הבנק. גם חיבור זה ניתן להוכחה
בקלות אבל לא באופן מיידי. לשינוי זה לוקח זמן עד שהוא מוצא ביטוי בחיי היומיום. לוקח
למערכות השונות להפנים שאתם כבר לא חצי. לוקח בין ימים לשבועות להבחין שמשהו
בפנים יותר רגוע, יותר שלו, יותר במקום – גם אם באופן פיסי לא השתנה כלום בחיים. זו
נקודה עדינה שנדרשת עין חדה להבחין בה אבל היא ניכרת גם למתבונן מבחוץ.

כל טקס אחר – אזרחי/קונסרבטיבי/רפורמי – מחבר אתכם רק במימד הפיסי והמשפחתי,
אבל לא במימד הרוחני. במובן מסויים, שתי הנשמות שיעודן להתחבר מגיעות אל רגע
החיבור ביניהן אבל לא זוכות לכך. זו החמצה גדולה, אכזבה. זה בפירוש להגיע את השוקת
ולא לשתות ממנה, זה כמו להגיע אחרי יום מפרך סוף-סוף הביתה ולהישאר מחוץ לדלת.
במקרה שכזה נשארת קרבה רוחנית (שיכולה להיות משמעותית מאד) אבל אין חיבור רוחני
אמיתי שהתרחש. לכן, אם זו חתונה אלטרנטיבית, בודאי תהיה התרגשות ורוממות רוח אבל
בטווח הארוך לא תרגישו שום שינוי בקרבה ביניכם.

למי שנבהל מדברי – עדיין ותמיד זו זכותכם להחליט מה טוב לכם. אבל נקודה זו שהיא
הבסיס לכל התהליך, שהיא המהות שלו – לא מוכרת כלל. זו נקודה שהיא מבחינתי
המוטיבציה לעבור תהליך שכזה – על כל הטירטורים והאי נעימויות שאולי כרוכים בו. מי
שבאמת אוהב לא יכול לוותר על להיות בחיבור אמיתי ונצחי עם אהובו, גם אם יש קשיים
בדרך. גם אם הטקס ההלכתי לא מדבר אליכם ונראה לכם עתיק/מגוחך/מיותר/מעיק או כל
דבר אחר – עדיין בסופו אתם יוצאים אחד. בכל טקס אחר אתם יוצאים כמעט אחד.

חתונה שיוויונית |צילום אתר pixabay
חתונה שיוויונית |צילום אתר pixabay

קידושין
הבאים בברית הנישואין (ההלכתית) מקיימים חופה וקידושין. החתן עונד טבעת לאצבע
הכלה ומכריז: “הרי את מקודשת לי” ולאחר מכן מכריז הרב בהתרגשות: “מקודשת,
מקודשת, מקודשת”. מהי אותה קדושה ובמילים אחרות: מה זו בכלל קדושה?
למילה קדוש מספר משמעויות אך העיקריות בהן הן:

א. משהו מובדל – משהו ייחודי המופרד מהמציאות הרגילה, ששולטת בו חוקיות שונה
מהחוקיות הרגילה.
ב. קבוע, שמתקשה להשתנות.
יש משמעויות נוספות וניתן להרחיב כאן וכאן.

אם כן, כאשר החתן מקדש את הכלה והיא נהיית מקודשת לו – הוא בעצם מייחד אותה.
בזמן החופה הכלה נהיית מובדלת מהמציאות הרגילה. בקשר הזוגי כבר תהיה חוקיות שונה
מהחוקיות הרגילה (ראו גם בסעיף “חיבור”). האישה מקודשת לבעלה באופן קבוע שלא
מיועד להשתנות. חתונה הלכתית מרוממת את הכלה מעל למציאות, היא מובדלת משאר
הנשים עבור בעלה ונוצרת ביניהם ברית.

נוסיף ונאמר שבשעת עריכת טקס הקידושין הקדוש ברוך הוא מגיע להיות עם החתן והכלה
בחופתם. מי שהוא קדוש בעצמו מגיע לברך את זו שנהייתה מקודשת על ידי בעלה ולברך
את הנשמות על האיחוד המחודש ביניהן. בכך גם נוסף רובד נוסף של התחברות לא רק בין
בני הזוג אלא גם אל הקב”ה.

אני מניח שהפסקה האחרונה לא תדבר אל חלקכם ובכל זאת לאור האמור האם את ככלה
תעדיפי להתחתן או להתקדש? האם אתה כחתן תסתפק בהסכם ממון או שתשאף לייקר,
להבדיל את זוגתך משאר הנשים ולרומם אותה, אפילו מעל המציאות כולה?

לנצח נצחים  | צילום אתר pixabay
לנצח נצחים | צילום אתר pixabay

מעמד האשה
ישנם המתנגדים לחתונה יהודית בנימוק שהחתונה היהודית גורעת מכבודה ומעמדה של
האישה. טענה זו מסולפת והפוכה ממש מהאמת. נסביר:
ראשית, הטקס לא מכתיב שום דינמיקה בין בני הזוג. הטקס לא קובע יחסי כוחות, מעמד
אישי, כבוד הדדי וכולי. זה תלוי אך ורק בבני הזוג עצמם ובמערכת היחסים ביניהם, לפני
ואחרי החתונה. שוב יש כאן עירבוב בין איך נתפס הטקס לבין מה שהוא מכיל בפועל. אין
קשר בין הדברים.

שנית, קיים שוני מהותי בין גברים לנשים. שוויוניות היא מילה לא רלוונטית כיוון שנשים לא
יהיו גברים וההפך. דרך אגב, הדברים נכונים גם ב”מאחורי הקלעים” – בפן הנשמתי. אין כאן
המקום לפרט מהו השוני אבל ראוי להחליף את הרצון בשוויוניות לרצון בהדדיות. הדדיות
מתוך הכרה בהבדלים ביניכם, בשונות שלכם. יש לטפח הבדלים אלו ולהכיר בתרומה שלהם
לקשר שלכם. ההבדלים הללו הם מה שהופך את הקשר לכל כך ייחודי ומעניין. אם כולם היו
שווים אף אחד לא היה בזוגיות ובטח גם לא טורח להתחתן. לכל אחד יש תפקיד במערכת
הזוגית ובעצם בכל מערכת בה אתם נמצאים. טשטוש הזהות של כל אחד, כלומר –
שוויוניות, רק מחלישה אתכם כאנשים וכזוג. העצמה של השוני – רק מחזקת אתכם כאנשים
וכחלק מזוג.

שלישית, אין טקס שמייקר את האישה יותר מטקס החתונה. הערב הוא בעיקר סביבה:
בהכנות, בשמלת הכלה, היא זו שנהיית מקודשת (לא החתן), היא זו שמקבלת טבעת והבעל
לא בהכרח. יש חתונות בהן נדמה שהחתן כמעט זניח לעומת הכלה והאור שהיא מפיצה
בערב זה. יש בערב הזה ובטקס הזה עוצמה וביטוי הרבה יותר של הכלה מאשר של החתן.
הפוקוס הרבה יותר עליה מאשר עליו.

רביעית, הבעל מתחייב בכתב, במסמך בעל תוקף משפטי לדאוג לאשתו ולקיים את כל
צרכיה. דבר זה דווקא מחזק ומרומם את מעמד האישה, לא משפיל אותה. חתונה הלכתית
מחייבת את הבעל להתייחס לצד החומרי והגשמי של החיים, לדאוג לצרכי אשתו תמיד. אין
לבעל אפשרות להקל ראש בחתונה ובמשמעויותיה. מי חזק יותר, זה שחתום על שטר

בטבעת זו | צילום אתר pixabay
בטבעת זו | צילום אתר pixabay

ערבות או זה שמחזיק בשטר הערבות?
חמישית, המונח “בעל” עלול לקומם שכן האישה איננה קניין. בעלות יש על רכוש ולא על
אנשים. כבר הסברנו שהאישה איננה נקנית אלא מקודשת. וכן הסברנו שהבעל מחוייב
להתיחס בכובד ראש לנישואין. מכאן שהבעל לא קונה אלא לוקח על עצמו מחוייבות למען
אשתו. המילה “בעל” יכולה גם להתפרש אחרת: כביטוי של שמחה וגאווה. כל בעל שמח
באשתו, לא כרכוש אלא בכך שיש לו אישה לצידו, עזר כנגדו. מומלץ לא להתבלבל וליפול
לדמגוגיה של מילים. אישה איננה קניין, היא לא חפץ שניתן למכור אותו. ראיה לכך היא
שבעל יאכטה למשל, כשיפרד מהיאכטה יקבל הרבה כסף אבל בעל שנפרד מאישתו דווקא
משלם – והרבה.

לסיכום, נגענו בכמה נקודות חשובות שנמצאות בשולי הדיון (אם בכלל). הפרדנו בין המאבק
הציבורי ברבנות לבין בחירתכם הפרטית. נגענו במהי חתונה בפן הרוחני-נשמתי וכן בפן
האמוני. בנוסף, הבהרנו עד כמה חתונה יהודית מרוממת אתכם ובעיקר אתכן – הנשים.
לבסוף, ההחלטה האם לקיים חתונה כדת וכדין או לבחור באלטרנטיבה – היא החלטה
מורכבת ורבת משתנים. הנקודות שעלו כאן נבחרו בקפידה על מנת לאפשר לכם לבחור
בחירה צלולה, אמיתית ומודעת. תהא בחירתכם אשר תהא שתזכו למזל טוב, (רק) כל טוב,
שמחה, נחת, ברכה והצלחה.

kobyhollander@yahoo.com


כתבות שתשמחו לקרוא

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *